פיטר: אני מרגיש שבמצב הזה את צריכה כמה שיותר אנשים שיתמכו בך ויעזרו לך, לכן אני אהיה פה כמה שתצטרכי.
לאלי: תודה (ואחרי כל היום הזה שהפנים שלה היו נפולות, קיבלתי חיוכון קטן שזה מה שעשה לי את היום!).

פרק 41 :

פיטר: קר לך ?

לאלי: (היא הנהנה).

פיטר: קחי את הקפוצ'ון שלי.

לאלי: מה פתאום פיטר, אתה תקפא מקור.

פיטר: אני לא שאלתי, אני אמרתי!

לאלי: חח עוד פעם אתה והמשפט הזה, הראש שלך פשוט מתוכנת על כמה משפטים קבועים "אני לא מרגיש קשור/שייך" , "אני לא שאלתי, אני אמרתי!"

פיטר: אני יודע שאם אני לא אציין את זה כעובדה את לא תיקחי את הקפוצ'ון.

לאלי: יכול להיות שאתה צודק.

פיטר: אני תמיד צודק.

לאלי: וגם אחד ש"חושב את עצמו".

פיטר: חח לא, לא, זה היה בצחוק. העיקר שהעלתי לך חיוכון קטן על הפנים.

לאלי: תודה על הכול פיטר.

פיטר: אין על מה, ותפסיקי להודות לי כל הזמן, אני עושה את זה כי את צריכה אותי וגם כיף לי להיות איתך.

לאלי: (היא חייכה ושלחתי לה חיוך בחזרה).

(ראיתי אותה עדיין רועדת מקור אז חיבקתי אותה, ואחרי כמה דקות שנינו נרדמנו מחובקים ומקווצים אחד על השני).
אחרי כמה שעות אני חושב, הרגשתי שמישהו נוגע בי, אז פקחתי את העיניים..
רופאה: איי איי, (היא לא רואה שבן אדם ישן, למה היא מעירה אותי ?!) התפנה חדר עם שתי מיטות, אתה רוצה לעבור לשם איתה ?

פיטר: (בקול ישנוני) איפה נמצא החדר?

רופאה: קומה אחת למטה.

פיטר: לא, היא לא תסכים להיות רחוקה מאבא שלה, עדיף שנשאר כאן.

רופאה: אוקי.

פיטר: תודה בכל מקרה.

רופאה: אין על מה.

אחרי שהרופאה הלכה, הסתכלתי על לאלי במשך דקות ארוכות, כמה שהיא יפה, הפנים העדינות והיפות שלה מרגיעות אותי, לאחר מכן למזלי הצלחתי להירדם שוב. ואחרי כמה זמן הרגשתי שלאלי זזה קצת..

--(המשך יבוא)--